מאמר זה מציג מחקר תהליך בפסיכותרפיה, המבקש להתמודד עם הפער שבין 'שפת המחקר' ל'שפת הטיפול', באמצעות פיתוח מתודת חקירה דינמית־התייחסותית – מתודת ה-TPA (Two Person APES). המתודה כוללת סולם קידוד כמותני המבוסס על הקשבה איכותנית־קלינית, המאפשרת לעקוב בו־זמנית אחר שינויים ברמות איכות התנועה בין חלקי עצמי – ברצף שבין דיסוציאציה (ניתוק בין מצבי עצמי) לדיאלקטיקה (הכרה וקבלה של ריבוי מצבי העצמי) – אצל המטופל ואצל המטפל. העבודה המחקרית הנעשית בעזרת המתודה מאפשרת לאפיין תהליכים תוך־נפשיים ובין־אישיים מורכבים המתרחשים בטיפול, תוך הבנת הקשר שלהם למדדי תהליך ותוצאה תסמיניים. שיטת המחקר כוללת טקסטים והקלטות של שני תהליכים טיפוליים, האחד 'מוצלח' והאחר 'לא מוצלח' מבחינת שיפור בתסמינים. התהליכים נותחו באמצעות סולם ה-TPA, והודגמו תהליכי השינוי של המטפלות והמטופלות במקביל. באמצעות שני תיאורי המקרה מודגם כיצד בטיפול מוצלח, בניגוד לטיפול לא מוצלח, המטופלת יכולה לחקור, להתוודע ולהמשיג את מצבי העצמי המרובים שלה, בזמן שהמטפלת נעה באופן הדדי ועוקבת ברגישות אחר איכות התנועה של המטופלת. מהממצאים עולה כי קיימת חשיבות להתמסרות של המטפל לשהייה באזורים נפשיים עמומים ואף מנותקים של המטופל. התמסרות כזו מאפשרת את התחדשותה של התנועה הפנים־נפשית והבין־אישית מדיסוציאציה לדיאלקטיקה. נטען גם כי הפיכה של תהליכים מורכבים כל כך לברי חקירה, באמצעות מתודת ה-TPA, היא בעלת השלכות על שדה המחקר העוסק בתהליכי שינוי בפסיכותרפיה, ומהווה תרומה משמעותית מבחינה תיאורטית, מתודולוגית וקלינית לחקירה של תהליכים הדדיים בטיפול.
קרא עוד