דבר העורך הראשי

ד"ר אופיר לוי

בפתיח של דבריי לגיליון הקודם כתבתי "החוברת הזו תתפרסם במציאות אחרת...". נראה שהמציאות האחרת, של אחרי השביעי באוקטובר, ממשיכה ללוות אותנו, בטח כל עוד עשרות חטופים חיים ומתים מוחזקים בשבי חמאס. נכון, חטופים וחטופות משתחררים, בקצב מורט עצבים, ולכן לראשונה מתוך החושך רואים מעט כוכבים – אך הדרך ארוכה.

     במציאות שנכפתה עלינו, אנו מנסים להמשיך ולשמור על שגרה, ומתכבדים להציג גיליון נוסף של כתב העת 'בינינו' היוצא במסגרת התוכנית התלת-שנתית לפסיכותרפיה פסיכודינמית בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל-אביב, בשיתוף עם 'פסיכולוגיה עברית'.

     הגיליון כולל הפעם ארבעה מאמרים, שכל אחד מהם עבר שיפוט עמיתים אנונימי על ידי שני סוקרים הנחשבים מומחי תוכן לנושא המאמר, תוך הקפדה על כללי ה-APA-7. זאת ועוד, לצד מדור ביקורת ספרים המנוהל על ידי ד"ר יעקב מרגולין, התווסף מדור חדש – מדור אתיקה – שאותו ינהל ד"ר אלכס אביב.

     המאמר הראשון, "פונקציות הווידוי הפסיכודינמי ופעולתן בקליניקה – פרקסיס הווידוי בעידן החילון", שחובר על ידי בנימין גולדהירש, עוסק במושג הווידוי (confession) הפסיכודינמי. מושג ה'וידוי' נעדר לדבריו במידה רבה מהספרות הפסיכואנליטית – הן כמושג תיאורטי והן כפרקסיס (מעשה, פעולה) טיפולי. בהתבסס על כך המחבר מראה שבפעולת הווידוי, ישות אחת בדיאדה מכירה, חושפת ומצהירה בצורה פרופורמטיבית ("מבע ביצועי") אמת שהייתה חבויה בפני היישות האחרת; פעולה היכולה ליצור התמרה. המחבר מתאר את מעשה הווידוי כרבגוני, היכול למלא פונקציות קליניות שונות בטיפול הפסיכודינמי.

     המאמר השני "ריחוף על פני תהום – נוכחות א־מילולית ולא מומשגת במחזור החיים ובטיפול בטראומה" חובר בידי הלל וייס וניסים סמדג'ה. במאמר המחברים מבקשים לדון באזור בעל איכות מיוחדת בחיי הנפש, שאותו הם מכנים הרובד הא־מילולי – ומציעים כי רובד זה הוא תשתיתי וחיוני לתפקודה של הנפש, ולקיומה. הם מראים שהמושג 'א־מילולי' שונה מהמושג 'לא־מילולי', שכן האחרון מתאר רובד שהיה מילולי, ובשל טראומות או בשל מנגנוני הגנה, ואילו הא־מילולי קיים בפני עצמו – לא כניגוד של השפה והמילים; והוא קשור לפוטנציאל ההתמרתי העליון של האדם. זאת ועוד, המחברים סוקרים ייצוגים של ממדים אלו בכתיבה הפסיכואנליטית, הפילוסופית ובאמנות ובשפה.

     המאמר השלישי "ממחסום להתמרה: התערבויות שאינן פרשניות מתאוריית השדה הביוניאנית" שחובר על ידי רני לוי, מתמודד עם שלושה נושאים מרכזיים: המחסום בטיפול ודרך המשגתו בתיאוריית השדה הביוניאנית מבית מדרשו של ד"ר אנטונינו פרו וחבריו לאסכולת פאביה; שימוש בהתערבויות שאינן פרשניות באופן המקדם יציאה ממחסום ותיאור מספר מושגים מן הטכניקה הטיפולית.

     המאמר הרביעי "קירות נופלים ובתים בנויים על חול – דימויי בית אחרי השבעה באוקטובר" חובר על ידי ד"ר בשמת קליין. במאמר המחברת מתבוננת על התמורות שחלו בחוויית הבית בעקבות אירועי השביעי באוקטובר. כל זאת בהסתמך על תפיסתו של הפילוסוף גסטון בשלאר, החוקר את אפשרותו של הבית הפיזי להתהוות לכדי מרחב נפשי של הגנה ושייכות, ועל תרומות מהתיאוריות הפסיכואנליטית והאדריכלית.

     במדור האתיקה, ד"ר אלכס אביב בחר לכתוב על נושא ייחודי – בינה מלאכותית ופסיכותרפיה. בטורו "הילכו שניים יחדיו בלתי עם נועדו; תבונה מלאכותית ופסיכותרפיה – אתגרים אתיים", טוען ד"ר אביב שהתבונה המלאכותית (AI) מתקדמת בצעדי ענק לקראת השתלטות על כל תחומי החיים, לרבות בריאות הנפש ופסיכותרפיה. הוא מדגים כי לצד היתרונות בשימוש ב-AI צצים אתגרים אתיים, בפרט בתחום הפסיכותרפיה, המחייבים התייחסות.

ד"ר אופיר לוי, עורך ראשי.